שבץ מהווה את אחד מחמשת הגורמים הראשונים למוות ואחד המרכזיים לנכות. 60% ממקרי השבץ הם בקרב נשים, כאשר לאחר גיל המעבר, הסיכוי לשבץ בנשים עולה משמעותית. כך למשל, בשנים 2018-2016 נפטרו בישראל 15 נשים בגילאי 44-25 מאירוע מוחי. מספר זה עלה ל-207 לנשים בגילאי 64-45. בגילאים 74-65 המספר כבר עמד על 364, ומעל גיל 75 נפטרו 2,831 נשים משבץ בשנים אלה.

במאמר הנוכחי ננסה לצלול מעט לנושא של אירועים מוחיים. נדבר על סימפטומים ועל סוגי שבץ מוחי, אך תחילה נעסוק בהגדרה.

אז מהו אירוע מוחי?

על פי קליניקת מאיו, שבץ הוא הפרעה בזרימת הדם למוח שיכולה להתבטא בחסימה או בירידה בזרם הדם המגיע למוח. כלי דם במוח מסתמכים על חמצן וחומרי הזנה שהדם מזרים לעברם ומנגיש עבור התאים. כאשר זרימת הדם למוח נחסמת, תאי העצב במוח מתחילים למות תוך מספר דקות. התוצאה של מות תאי עצב במוח היא פגיעה ביכולת התפקודית או במילים אחרות – פגיעה מוחית.

סימפטומים של שבץ בגיל המעבר

בכל מקרה שבו יש חשד לשבץ, המפתח להתמודדות מוצלחת עם התופעה הוא קבלת טיפול מהיר. ככל שהטיפול מהיר יותר, כך קטנה הסכנה לפגיעה מוחית קבועה בהיקף נרחב. הנה הסימפטומים הבולטים לשבץ:

• בעיות בדיבור ובהבנה. בזמן שבץ, אחת התופעות הנפוצות היא בלבול, קושי בהבנת הדיבור של אנשים אחרים. הדיבור של מי שעוברת שבץ יהיה לרוב דיבור “מרוח” – הגייה לא ברורה של מילים.
• תחושת נימול, שיתוק או חולשה בחלק מהפנים, יד או הרגל. לרוב סימפטום זה מרוכז בחלק אחד בלבד של הגוף. מכיוון שמדובר בהפרעה מקומית בזרימת הדם למוח וכל חצי מוח אחראי לחצי אחר בגוף – גם הסימפטומים להפרעה זו יתבטאו בצד אחד של הגוף ברוב המקרים. אם את חושדת שזהו המצב, נסי להרים את שתי הידיים יחד מעל לראש; אם ד אחת מתחילה ליפול או לא מתרוממת – ייתכן שמדובר בשבץ ומכאן שיש לקבל עזרה במהירות. גם אם את מנסה לחייך ורואה שרק צד אחד של הפנים מתרומם בעוד השני “נופל” – ניתן להניח שעברת שבץ מוחי.
• בעיות בראייה (בעין אחת או בשתיהן): אם הראייה מחשיכה, הופכת מטושטשת או כפולה – ייתכן שמדובר בשבץ. 
• כאב ראש חריף, סחרחורת, שינוי במצב המודעות או עילפון. לעתים תחושות אלה מלוות גם בהקאה אך לא תמיד.  
• חוסר שיווי משקל שגורם לבעיות בהליכה ובתנועה

המפתח לטיפול באירוע מוחי – לחשוב ולפעול ח.י.ש

כאמור, המפתח לטיפול מוצלח באירוע מוחי הוא קבלת עזרה מהירה. אם אתן חושדות שאתן עצמכן או מישהו הקרוב אליכן לוקה בשבץ, יש לגשת מיד, ללא השתהות, לחדר המיון ולדאוג לקבל עזרה מיידית. מתן טיפול תוך זמן קצר ככל הניתן ימנע תמותת תאי עצב במוח ויקטין את מידת הפגיעה המוחית.

כדי להקל על הזיהוי חפשו את הסימנים הבאים:

• ח – חיוך: האם הפה עקום?
• י – ידיים: האם הרמת הידיים נעשית בצורה שווה לשתי הידיים?
• ש – שיחה: האם יש בעיות בדיבור?

אם זיהיתן אחד או יותר מהסימפטומים הללו – חשוב לפעול במהירות הגבוהה ביותר האפשרית.

סוגים שונים של אירועים מוחיים

כאשר מטופל מגיע לחדר המיון, הטיפול באירועי מוחי חייב להיות לא רק מהיר, אלא גם ממוקד בזיהוי סוג השבץ. הגורמים להפרעות בזרימת הדם למוח יכולים להיות שונים, וכל אחד מהם מחייב טיפול אחר – לפעמים אפילו נוגד את הטיפול בשבץ מסוג אחר.

האירוע המוחי הנפוץ ביותר נקרא שבץ איסכמי – או אירוע מוחי חסימתי. כ-85% ממקרי השבץ הם אירועים מסוג זה. לעתים קרובות אירועים חסימתיים נגרמים כתוצאה מהיווצרותו של קריש דם באחד מכלי הדם במוח. לרוב, מדובר באחד מעורקי המוח – אותם כלי דם שאחראים להזרמת דם עשיר בחמצן וגלוקוז לתאי המוח. 

הטיפול המהיר כאן הוא קריטי: אם השבץ מתגלה ומטופל תוך 4.5 שעות, ניתן להזריק למי שעוברת את השבץ תרופה הממיסה קרישי דם – TPA. תרופה זו תסייע בפתרון מהיר ומיידי של הבעיה – אך עדיין יש לבדוק מה גרם לאירוע המוחי מלכתחילה. טיפול נוסף אפשרי הוא באמצעות צנתור שחייב אף הוא להתבצע תוך פרק זמן קצר של כ-8 שעות מרגע הופעת החסימה. 

שבץ איסכמי יכול לנבוע מהיצרות של כלי דם ראשיים בצוואר ובמוח, מהיווצרות קרישי דם במוח או תסחיף של קרישי דם שנוצרו באזור אחר בגוף. לעתים רחוקות, החסימה היא דווקא בוורידים שמסלקים דם עני בחמצן ואינם מנוקזים כראוי. במקרים של שבץ איסכמי, טיפול מקובל כולל מתן תרופות לדילול דם וכאלה המונעות קרישת יתר של הדם. 

אירועי מוחי המורגי – דימום מוחי הוא שבץ מסוג שונה שבו הפרעה בזרימת הדם נובעת מדימום במוח.  שבץ המורגי יכול להיגרם כתוצאה מלחץ דם גבוה שלא טופל, מפגיעה בדופן כלי דם במוח או פגם שגורם להיחלשות דופן כלי הדם ונטייתם להתפוצץ ולדלוף. במקרים אלה אסור לטפל בתרופות הגורמות לדילול הדם או אלה השומרות על לחץ דם גבוה מכיוון שתרופות אלה תחרפנה את הבעיה ותגברנה את הדימום המוחי. 

מלבד שני סוגים אלה של אירועים מוחיים, רצוי להזכיר שני סוגים נוספים של אירועים מוחיים קלים יותר: אירועים מוחיים חולפים (TIA) ואירועים מוחיים שקטים. אירוע מוחי קטן / חולף / זמני דומה במהותו לאירוע מוחי אחר בהבדל אחד: הסימפטומים, גם ללא טיפול, אינם קבועים, והם חולפים מעצמם תוך מספר דקות עד לא יותר משעה. במקרה זה מדובר באירוע של חסימת אחד מכלי הדם שהגוף מצליח להתגבר עליה, אולם הוא מהווה סימן אזהרה מקדים לאירוע מוחי גדול שעלול להתרחש בקרוב. גם כאן יש צורך בקבלת אבחון וטיפול מהירים שיכולים לסייע במניעת האירוע המוחי הגדול שהשבץ הזמני הוא סימן מקדים לו. 

שבץ שקט הוא שבץ שאין לו סימנים נראים לעין, והוא מתגלה בבדיקות MRI או CT. גם אירועים מוחיים אלה יכולים להיות סימן אזהרה מקדים לכך שהאדם נמצא בסיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי. 

במקרה שבו לא ניתן לזהות את מקור הבעיה, נהוג להתייחס לאירוע מוחי כאל אירוע קריפטוגני, כלומר למצב שבו אין סיבה ברורה להופעתו. אירוע כזה הוא שכיח יחסית ומתרחש בערך בשליש ממקרי השבץ. אירוע מוחי חמור במיוחד מתרחש כאשר החסימה קיימת בגזע המוח. במקרה זה תהיה פגיעה שווה בשני צידי הגוף. לאחר השבץ, האדם עלול למצוא את עצמו משותק מהצוואר מטה וללא יכולת דיבור. 

המדע שמאחורי הקשר בין גיל המעבר לשבץ מוחי

מדוע הסיכון לשבץ עולה לאחר גיל המעבר? נהוג לחשוב כי הסיכון למחלות לב וכלי דם עולה לאחר גיל המעבר, ולמעשה גורמי סיכון רבים מופיעים עם תחילת תקופת המעבר: תוספת לשומן הבטני, עלייה ברמות הטריגליצרידים והכולסטרול הרע (ה-LDL), ירידה ברמות הכולסטרול הטוב (ה-HDL), עלייה ברמת הגלוקוז בדם בזמן צום וסימנים נוספים לתנגודת אינסולין (מצב של טרום סוכרת), עלייה במשקל הגוף (BMI) ובלחץ הדם. כל התופעות האלה (ובהן עישון) מהוות גם גורמי סיכון עיקריים לשבץ מוחי. 

מחקר הראה כי נשים החוות את גיל המעבר בשלב מוקדם – גיל 42 ומטה, נמצאות בסיכון כפול לשבץ, לעומת נשים שעוברות את גיל המעבר בשלב מאוחר – 54 ומעלה. מחקר וידע נוספים דרושים לשם הבנת הקשר המדויק בין גיל המעבר לשכיחות הופעת שבץ מוחי, אולם המספרים הקשורים אליהם מובהקים למדי. 

האם יש קשר בין נטילת הורמונים (HRT) לאחר גיל המעבר לבין סיכון לשבץ?

מחקרים חדשים מראים כי HRT מעלה את הסיכון היחסי לשבץ, ללא קשר לגיל בו החל הטיפול ההורמונלי, ולמרות ההגנה מפני מחלות כלי דם. אולם, חשוב לציין שהעלייה האבסולוטית בסיכון היא קטנה בגילאים הצעירים, ויש להתייחס לכל מקרה לגופו. בנוסף, דומה כי טיפול הורמונלי דרך העור (ולא בכדורים), ובמינון נמוך, לא מעלה את הסיכון לארוע מוחי בנשים.

מה את כן יכולה לעשות?

לסיום, כדאי לדעת מתי יש לפנות לעזרה מקצועית. אם את מרגישה חרדה, דיכאון או או חווה הצפה רגשית אם ניסית דרכי התמודדות שונות ואת חשה שדבר אינו מסייע לך – זה הזמן לפנות לקבלת עזרה מקצועית אצל מומחים ומומחיות האמונים על בריאות נפשך;שכן כאשר מדובר בבריאות הנפשית שלנו – כולנו זקוקות לתמיכה ולסיוע.

 

• להמשיך לשמור על בריאותך: להקפיד על ביצוע פעילות גופנית, לשמור על תזונה בריאה, להרבות בשתיית מים. כל הפעולות הללו מקטינות את הסיכון לתחלואה ומשפרות את איכות הדם המגיע לגוף ולמוח.
• לאסוף נתונים משפחתיים על מקרי שבץ, סוכרת, אירועים לבביים, יתר לחץ דם, בעיות בכליות ומצבים רפואיים אחרים.
• להפסיק לעשן. עישון הוא גורם סיכון לסוגי תחלואה רבים, בהם גם אירועים מוחיים.
• לשמור על קשר רציף עם הרופא המטפל, לנטר את החוויות שלך ולשאול שאלות הנוגעות לגופך.

עכשיו – זה הזמן הנכון להתחיל לבצע את כל אלו.

הכתבה נכתבה בשיתוף פעולה עם חברת