בוקר אחד התעוררת עם כאבים בברך. שעתיים לאחר מכן ניסית במשך שלושת רבעי שעה להיזכר איך קוראים לדבר הזה ש…נו, אתן מכירות, עושה חורים בדף? אחרי שהתייאשת ניגשת למשרד ליד לשאול, אולי הם יודעים – אבל בדרך ראית שליח ושכחת מה את בכלל עושה מחוץ למשרד. בזמן שהתיישבת חזרה במשרד שרר לפתע חום בחדר, מה זה חום? גיהנום! הרגשת איך הפנים שלך מאדימות וכל כולך טובעת בשלולית זיעה. 

מי שיושבת איתך בחדר לא מבינה על מה את מדברת: המזגן מכוון בדיוק לטמפרטורה ששתיכן מכירות ואוהבות, 21 מעלות. מזל שהגיע זמן ארוחת הצהריים. לאחר ההפסקה את מתקשה להישאר ערה ומחליטה לחזור הביתה, להמשיך לעבוד משם. ואז שכן מתקשר לשאול אם יש לך, במקרה, מפתחות של המועדון. את חשה בחום ובכעס מתפשטים בגופך – למה שיהיו לך? הוא לא מבין שהוא מפריע? כשמגיע הלילה את שמחה, אבל המחשבות על מה שהתרחש במהלך היום לא מפסיקות לרוץ במוחך ואת מתקשה להירדם. את לא מזהה את ההתנהגות שלך, ולא בטוחה מהיכן היא נובעת. 

הכל ביחד, ושום דבר לא קשור

לגוף דרכים משלו לווסת את עצמו, לנהל תהליכים. תהליך הרבייה הוא תהליך מורכב מאוד שגורמים רבים ושונים לוקחים בו חלק. בלוטות הורמונים במוח דואגות להתניע את התהליך, השחלות מגיבות ביצירת הורמונים משלהן והבשלת זקיק. כשרמת האסטרוגן עולה מספיק, משתחרר הורמון אחר במוח וגורם ליצירת הגופיף הצהוב והביוץ. גופיף צהוב מונע הבשלת זקיקים נוספים וגורם לשחרור הורמונים אחרים שנותנים הוראה לרירית הרחם להכין את הקרקע להריון. אם הריון לא נקלט, רמות ההורמונים יורדות וכל ההכנה של הרחם נשטפת דרך הווסת, וחוזר חלילה.

בתקופת המעבר, התהליך החודשי, שמסתיים עם קבלת הווסת, משתנה ופחות הורמונים מופרשים: גם האסטרוגן אשר גורם בסופו של דבר לביוץ וגם הפרוגסטרון האחראי על הכנת רירית הרחם להריון. ההורמונים שנוצרים במוח גם הם מושפעים; רמת הפרשתם תלויה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון, וכאשר רמות ההורמונים האלה משתנות – הם מנסים במשך תקופה מסוימת להחזיר את המצב לקדמותו וללא הצלחה. הזקיקים והביציות נעלמים בהדרגה, השחלות מתחילות להתנוון וכבר לא מייצרות כמות מספקת של אסטרוגן, לא משנה כמה הורמוני המוח – FSH ו-LH – גבוהים. 

לא רק ההורמונים במוח מושפעים, איברים ומערכות רבות אחרות בגוף מושפעים אף הם מרמת הורמוני המין: כלי הדם, רקמות הגוף הריריות, העצמות, העור, השיער, מערכת העיכול – ובעצם, מי לא משתתף? המשמעות של כל הדברים הללו ביחד היא פשוטה: את לא לבד, ומרבית הנשים חוות או יחוו בעתיד את תחושותייך. 

מיגרנות בגיל המעבר

מיגרנה היא אחד מכאבי הראש השכיחים: אחת מתוך ארבע נשים סובלת ממיגרנות, בעוד השכיחות בקרב גברים נמוכה בהרבה. בניגוד לכאבי ראש תעוקתיים, מיגרנות יכולות להתרכז בצד אחד של הראש, והן אינן מגיבות היטב למשככי כאבים ללא מרשם. מיגרנה היא כאב ראש חזק, לעתים פועם, אשר מלווה בתחושות נוספות כדוגמת בחילה, הקאות, רגישות לאור ולרעש. החמרה של מיגרנה יכולה להתרחש עקב ביצוע פעילות גופנית ולעתים, אלו הסובלים ממיגרנות מקבלים אזהרה מוקדמת – אאורה –  הבזקי אור ונקודות שחורות המופיעות בשדה הראיה או תחושות נימול בגפיים. 

משך זמן התקף מיגרנה משתנה ויכול להימשך בין ארבע שעות לשלוש יממות. גם מספר ההתקפים משתנה, כאשר ייתכנו מצבים בהם יהיו מספר התקפים בשבוע לעומת התקף מיגרנה אחד לעיתים רחוקות. נשים רבות מקבלות התקפי מיגרנה בסמוך לקבלת המחזור החודשי, כאשר קיים קשר ככל הנראה בין רמות הורמוני המין הנשיים והתקפי מיגרנה.

בתקופת המעבר, עוד לפני הפסקת הווסת, רמות הורמוני המין הנשיים אינן יציבות. עובדה זו ככל הנראה היא הגורם לכך שנשים אשר חוו מיגרנות בעברן, במיוחד אלו אשר חוו מיגרנות בסמוך לקבלת הווסת – חוות התקפי מיגרנה קשים ותכופים יותר לפני הפסקת המחזור החודשי. ברגע שישנה התייצבות ברמות ההורמונים  ההורמונים בגוף, המצב משתפר והתקפי המיגרנה פוחתים, כאשר לאחר גיל 60 רק כ-7.5% מהנשים ימשיכו לסבול ממיגרנות. 

הטיפול במיגרנה נעשה בכמה מישורים – זיהוי, מניעה והקלה בזמן התקף. ישנן תרופות המיועדות למניעה – להוריד את שכיחות ההתקפים ולהקל על חומרתם, תרופות אלו ניתנות באופן קבוע. בנוסף, קיימים טריגרים שונים אשר עלולים לגרום להתקפים אלו, למשל מאכלים מסוימים (שוקולד, גבינות מיושנות או ממתיקים מלאכותיים) – נסי לזהות טריגרים אשר גורמים לך להתקף והמנעי מהם. בזמן התקף, ישנן תרופות שונות המיועדות להקל על חומרת ההתקף. אם את סובלת ממיגרנות בתקופת המחזור, חשוב להיוועץ עם רופא שיוכל להתאים עבורך טיפול שיקל וישפר את איכות חייך.

תסמינים פיזיולוגיים נפוצים בגיל המעבר

חלק מהתסמינים שתחווי יהיו פיזיים, אחרים יהיו בעלי אופי נפשי ועדיין כולם קשורים באופן כזה או אחר זה בזה. מטפלים שאינם עוסקים באופן מיוחד בתקופה זו בחיי נשים לאו דווקא יידעו לשייך את כל אותם התסמינים לתקופת המעבר. בהחלט מומלץ לפנות למומחה או מומחית בתחום, בעלי עניין וידע ספציפיים. חשוב לציין כי לא כל הנשים חוות את אותם התסמינים, ישנן כאלה החוות חלק ניכר מהם ואילו אחרות יסבלו רק מאחדים מהם אם בכלל. 

מרבית התסמינים יופיעו כל עוד הגוף נמצא בתקופת הסתגלות – לפני ומעט אחרי “גיל המעבר”. גיל המעבר הוא תאריך בן יום אחד – יום השנה לקבלת הווסת האחרונה. כמובן שניתן לקבוע גיל זה רק בדיעבד כי עד שלא עברו 12 חודשים מאז קבלת הווסת האחרונה, לא תדעי שזו הייתה האחרונה. מרבית התסמינים הם זמניים אולם, חלקם יישארו באופן קבוע.

תסמינים פיזיולוגיים מוקדמים

לרוב, התסמינים הראשונים כוללים מחזורים חודשיים לא סדירים וקרובים יותר זה לזה כאשר יש נשים שיחושו בתסמינים אחרים גם כאשר הווסת עדיין סדירה. במקביל, תסמונת קדם וסתית (PMS) עלולה להחמיר. קצב חילוף החומרים מואט והדבר מורגש בעלייה במשקל באופן שונה מהרגיל. אם בעבר עיקר תוספת המשקל התרכזה בירכיים ובאגן, עכשיו התוספת תבוא לידי ביטוי דווקא באזור הבטן. בנוסף, קשה יותר גם לרדת במשקל. 

תסמינים נוספים שעלולים להופיע כבר בשלבים המוקדמים של תקופת המעבר הם גלי חום והזעות לילה, שני תסמינים הידועים גם בתור תסמינים ואזומוטוריים. גל חום הוא תחושה של חום רב המרוכז בחלק הגוף העליון ובעיקר בפנים, בצוואר ובעורף. תחושה זו תחלוף לאחר 4-3 דקות לערך, אולם יש מצבים שבהם היא תימשך עד כשעה. 

לעתים גלי חום מלווים בפנים סמוקות, הזעה מרובה או דפיקות לב מואצות. אצל כמחצית מהנשים גלי חום מופיעים בתדירות גבוהה שעלולה לשבש את חייהן. גלי חום אלה מתרחשים ביום ובלילה, כשלכל אישה הדפוס האופייני לה. כאשר גלי חום מופיעים בלילה, הם עלולים לגרום להפרעות שינה כתוצאה מהזעת לילה. עבור רוב הנשים, גלי חום ייחלשו בהדרגה ויפסיקו להופיע מספר שנים לאחר גיל המעבר עצמו. נוסף על כך, חלק מהנשים סובלות לא רק מגלי חום, אלא גם מגלי קור.

סימן פיזי מוקדם נוסף שעלול להופיע הוא היחלשות שרירים, ובפרט שרירי רצפת האגן. שרירים אלה נפגעים גם כתוצאה מהריונות ולידות, וכאשר הם נחלשים, תיתכן תופעה של דליפת שתן במצבים מסוימים כמו עיטוש, שיעול או צחוק. 

תסמינים פיזיולוגיים מאוחרים יותר

ככל שתקופת המעבר מתקדמת, דפוס המחזורים החודשיים משתנה והוא נוטה להיות מרווח יותר. עם זאת, כשדפוס זה מופיע, הוא כבד במיוחד. במקביל, השינה הופכת בעייתית אף יותר ומתחילים כאבים במפרקים: לרוב, הכאבים מופיעים בכתפיים, בירכיים או בקרסוליים. שינויים נוספים שניתן לזהות בתקופת המעבר הם שינויים בעור; אצל חלק מהנשים יופיעו פצעונים, ובנוסף, העור הופך לדק יותר וגם מאבד מגמישותו. ייתכן שהעור יהפוך להיות יבש יותר, ורגיש יותר לגירויים או מגרד. הציפורניים עלולות להפוך להיות שבירות, שיער הראש והגוף הופך להיות דליל ויבש יותר, אך הפנים מתאפיינים לעתים בשיעור יתר. 

תסמין נוסף שכיח הוא יובש נרתיקי. קירות הנרתיק הופכים דקים יותר וגמישים פחות, כמות נוזלי הסיכה מצטמצמת והזמן הנדרש לתגובה ולאורגזמה עולה. יחסי מין עלולים להפוך כואבים ללא שימוש בחומרי סיכה והיצר המיני עשוי להיפגע.

אם גילית לפתע שאת אלרגית למשהו שהיית חשופה לו כל חייך, ייתכן שמדובר בתסמין נוסף של תקופת המעבר. טינטון באוזניים, בעיות בשיניים ובחניכיים, ראיה מטושטשת, גזים, עצירות או תחושת שריפה בפה – כל אלה ועוד עשויים להיות קשורים לכך.

תסמינים נפשיים נפוצים בתקופת המעבר

לצד כל התסמינים הפיזיים במהלך תקופת המעבר, קיימים גם תסמינים נפשיים שכדאי להכיר. ייתכן כי תזהי סוג של “ערפול מוחי” – היינו בעיה לשלוף מילים, קשב לקוי, זיכרון שנפגע. גם לתסמין זה יש נטייה לחלוף עם הזמן. מעברים במוח שייתכן שנפגעו – נבנים מחדש בדרכים חלופיות. 

בנוסף, ייתכן שתחווי תחושות קשות שונות: חרדה, דיכאון או דכדוך, הפרעות אכילה, התקפי זעם ועצבנות יתר – כל אלו מתלווים גם הם לתקופת המעבר. חלק מהתסמינים הרגשיים והנפשיים משתלבים יחדיו עם תסמינים פיזיים ומעצימים זה את זה: חרדות המופיעות לפני השינה יכולות לגרום למחשבות לא נעימות וקושי בהירדמות. דיכאון מצידו נוטה לגרום ליקיצה בשעות מוקדמות במיוחד.. נשים שאינן ישנות מספיק, בהכרח עייפות ורגישות יותר לפתח תסמינים רגשיים ונפשיים – כמו חרדה ודיכאון.

אם מה שמטריד אותך זה קשיים בשינה, חרדות, דיכאון והתקפי עצבים – חשוב למצוא את המומחים המתאימים לקבלת ייעוץ מקצועי. אוזן קשבת של אנשי מקצוע מתאימים עשויה להקל על התחושות, ולסייע במציאת דרכים לשיפור איכות חייך ובריאותך בתקופת המעבר.

הפרעות אכילה מקושרות לרוב לגיל ההתבגרות, אך גם נשים רבות בתקופת המעבר מוצאות את עצמן מתמודדות עם הפרעות מסוג זה, במיוחד מי שכבר חוותה זאת בעברה. הפרעות אכילה, דיכאון קשה וגם חרדות הם מצבים נפשיים קשים הדורשים התערבות טיפולית. ייתכן שמדובר במצב קל וחולף, אז גם הטיפול יהיה קצר וממוקד. 

אם את חווה תחושות של דיכאון, מחשבות אובדניות או הפרעות אכילה – חשוב מאוד לפנות לקבלת עזרה ואבחון מקצועיים כדי להעריך את חומרת הבעיה, מקורה, ולהציע פתרון מתאים. 

תקופת המעבר היא תקופה שיכולה להיות מבלבלת מאוד, במיוחד בתחילתה.  מספר תסמינים שאינם בהכרח קשורים זה לזה גורם לתחושת הצפה: תחושת חוסר אונים ורצף של מחשבות טורדניות. הקלה ראשונית יכולה להיות מעצם ההכרה במצבך, הידיעה שאת לא לבד בתחושות, שיש עם מי לדבר, להתייעץ ויש גם כתובת לטיפול.

הכתבה נכתבה בשיתוף פעולה עם חברת