תחילתו של גיל המעבר היא לרוב מבלבלת: נשים רבות סבורות שגיל המעבר משמעותו הפסקת המחזור החודשי, אך לפתע בלי שום התראה מוקדמת באמצע שנות הארבעים – לא רק שהמחזור החודשי אינו מפסיק, הוא אפילו מתגבר. 

נשים רבות מגיעות לרופאי נשים בדיוק בשלב זה, שלב התהייה. בירור הורמונלי לא יתרום רבות, היות ורמות ההורמונים בגוף משתנות, ותוצאה של בדיקה מסוימת עלולה להיות שונה לחלוטין שעה לאחר מכן. אם במקרה הגעת אל רופא או רופאה המתמחים בגיל המעבר – זכית, הוא/היא ידעו לשפוך אור על המתחולל בגופך.

אחד הדברים שרצוי לזכור בשלב זה הוא שקיים חלון הזדמנויות מוגבל בזמן, חלון המאפשר טיפול הורמונלי לגיל המעבר (MHT- menopausal hormone therapy). טיפול זה עשוי לסייע לך להתמודד עם הנושאים הבוערים, תרתי משמע, של התקופה ולוודא שהוא ניתן בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרך הנכונה. באופן הזה, הטיפול  יכול לעזור לך להתכונן לעתיד, שבו תהיי חשופה יותר למחלות לב.  

כיצד פועלים ההורמונים בגוף?

אחד הדברים המשמעותיים המתרחשים בגוף בתקופת המעבר הוא הירידה בכמות הורמוני המין הנשיים: אסטרוגן ופרוגסטרון. במהלך התקופה, עד להפסקה מוחלטת של המחזור החודשי, רמות ההורמונים משתנות – ברגע אחד הן גבוהות ולאחר מכן נמוכות, כאשר המגמה הכללית היא דעיכה. 

הורמונים הם “השליחים” של הגוף: עם היווצרותם, הם נישאים עם זרם הדם לכל איברי הגוף. חלק מאותם איברים כוללים קולטנים שתפקידם לאתר הורמונים מסוימים. ברגע שההורמונים מגיעים עם זרם הדם לאיברים – אותם קולטנים מעבירים מסר לאיברי המטרה, כאשר המסר עשוי להשתנות בהתאם לקולטנים. יש קולטנים שעם זיהוי העלייה בהורמון, לו הם “מקשיבים”, יעבירו מסר “תזדרז” לאיבר אליו קושרו, בעוד שאחרים מעבירים מסר הפוך – “תרגע, שום דבר לא בוער”. 

בגוף פועלים מספר רב של הורמונים שתפקידם לא רק להעביר מסרים, אלא גם לווסת את רמתם של הורמונים אחרים ולבקר עליהם. אסטרוגן, לדוגמה, הוא הורמון שאיברים רבים בגוף כוללים קולטנים המזהים אותו. כאשר רמות האסטרוגן משתנות, לא רק מערכת המין מושפעת – אלא גם איברים נוספים הרגישים למסרים שהאסטרוגן מעביר.

הקשר של גיל המעבר ללב

בגיל המעבר ישנו מחסור אסטרוגן בגוף; עבור מערכת הרביה, המשמעות היא שהביוץ יפסיק. אולם, לאסטרוגן השפעה ניכרת על איברים רבים אחרים בגוף, מלבד מערכת הרביה: דוגמה אחת לכך היא הגנה על היווצרות משקעים בתוך כלי הדם אשר גורמים להיצרות בהם. התקף לב הוא מצב שבו אחד מהעורקים המזין דם ללב נסתם. בעת שבץ מוחי איסכמי, סוג השבץ הנפוץ יותר, אחד העורקים המזרים דם למוח נסתם. בשבץ, הסיבה השכיחה לחסימה היא קריש דם או תסחיף – חלק שנע עם זרם הדם, נעצר באחד העורקים המזינים דם למוח וחוסם את מעבר הדם דרכו. 

כאשר רמות האסטרוגן בגוף יורדות, הוא פחות מוגן מפני היווצרות של משקעים על דפנות העורקים. במצב זה, התקפי לב ושבץ מוחי הופכים להיות שכיחים יותר, וההגנה מפני חסימת כלי דם ללב יורדת – והסיכון ללקות בהתקף לב עולה. כאשר יש משקעים, קיים גם סיכון שחלקם ישתחרר אל זרם הדם. חלקיק משקע שהשתחרר עלול לחסום עורק המוביל דם למוח, ולגרום לשבץ – כך שגם הסיכוי לשבץ מוחי עולה. 

זו לא ההשפעה היחידה שיש לאסטרוגן על הלב; לרוב, ירידה באסטרוגן גורמת גם לעלייה במשקל שנמצא במתאם גבוה יותר לסיכון למחלות לב. אסטרוגן משפיע על חלוקת השומן בגוף: כאשר רמת האסטרוגן נמוכה, מרבית השומן נוטה להתרכז בבטן ולא בירכיים ובאגן, כפי שהיה קודם לכן. ריכוז שומן בטני, מבנה של תפוח, גם הוא נמצא במתאם גבוה להתקפי לב. לאחר גיל המעבר עולה השכיחות לשומנים גבוהים בדם (כולסטרול, טריגליצרידים), יתר לחץ דם, סוכרת – כאשר אלה גם גורמי סיכון למחלת לב וכלי דם.  אגב, עד גיל המעבר, נדיר למצוא נשים חולות במחלת לב טרשתית – הנחשבת למחלה בעיקר של גברים. לאחר גיל המעבר, עולה השכיחות למחלת לב טרשתית אצל נשים אף ביחס לשכיחותה אצל גברים. 

האם טיפול הורמונלי לגיל המעבר יכול לעזור?

התשובה לשאלה זו אינה פשוטה לחלוטין. כאשר אין פגיעה בלב ובכלי הדם, ביכולתו של אסטרוגן להקטין את הסיכון להיווצרות משקעים על דפנות כלי הדם. כאשר כבר קיימת פגיעה, אסטרוגן (אשר משפיע גם על קרישת הדם), יכול לפרק את הצטברות המשקעים – אך בכך הוא גם עלול לגרום לתסחיפים שייצרו חסימה מסוג שונה. 

התשובה המאוד כללית היא זו: אם מדובר באישה בריאה בשלבים מוקדמים בתקופת המעבר ולא יאוחר ממספר שנים לאחר הפסקת המחזור – טיפולי הורמונלי ממשיך את ההגנה שהאסטרוגן העניק לכלי הדם והלב בשנות הפוריות. טיפול הורמונלי גם מוריד את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס, הסרטן השני בשכיחותו בקרב נשים.  דבר נוסף הנוגע לנשים שלא קיבלו טיפול הורמונלי בחלון זמן מסוים (חלון ההזדמנויות) הקרוב להפסקת הווסת – טיפול שכזה לא יגן מפני מחלות לב ועלול אף להגדיל במעט את הסיכוי לכך שהן יופיעו. 

לסיכום, עבור מרבית הנשים טיפול הורמונלי הוא בטוח ומפחית את הסיכון לחלות במחלת לב אם הוא ניתן בחלון זמן הקרוב להפסקת המחזור. אצל נשים הסובלות מבעיות בכלי הדם והלב, יש לשקול כל מקרה לגופו, אך רבות מהן עדיין יהנו מיתרונות ההגנה שהאסטרוגן יעניק להן. 

דברים שכדאי לדעת על מחלות לב בקרב נשים

למרות התפיסה המקובלת כי מחלות לב הן מחלה “גברית” בעיקרה, נשים יותר מגברים מעל לגיל 65 לוקות באוטם שריר הלב. למעשה, מחלות לב הן הסיבה המובילה לתמותת נשים – יותר מסרטן השד. מרבית המחקרים הרפואיים והאבחון נעשים על גברים. מחלות כמו שבץ והתקפי לב הם נפוצים מאוד בקרב נשים מגיל המעבר ואילך וכדאי להכיר את התסמינים הרלוונטיים לקיומם.

מהסרטים אנו למדים כיצד אמור להראות התקף לב: גבר חיוור לופת את החזה ואומר שיש לו לחץ או כאב בחזה. לפעמים הוא מתמוטט, לפעמים הוא מדבר על כאב שמקרין גם ליד שמאל או ללסת. לעתים יש גם קוצר נשימה. המשותף לתיאורים אלה הוא התקף לב אצל גברים בלבד. ואולם, חשוב לדעת שרק בקרב כמחצית מהנשים הלוקות בהתקף לב יש סימפטומים האופיניים לגברים.

אחד הדגשים החשובים ביותר, בשבץ ובהתקף לב כאחד, הוא קבלת טיפול מהיר. בעת התקף לב אספקת הדם ללב נפגעת, וככל שעובר זמן רב יותר עד לקבלת טיפול – חלק גדול יותר משריר הלב נפגע. נשים נוטות לפנות לטיפול מאוחר יותר מאשר גברים, וגם תהליך האבחון איטי יותר, מכיוון שבמקרים רבים הסימפטומים המאפיינים התקפי לב בנשים הם שונים. 

איך תזהי התקף לב?

אם את חשה באחד מהסימנים הבאים, פני מיידית לקבלת עזרה – גם אם את לא בטוחה שמדובר בהתקף לב:

• כאב פתאומי בעוצמה ניכרת – בחזה או באזור הסרעפת.
• תחושה חדשה מוזרה כמו לחץ או שריפה, גם אם היא לא מאד עוצמתית, בחזה או באזור הבטן העליונה.
• תחושה של “משהו מאוד רע קורה לי” – חרדה בעוצמה שונה מהרגיל, גם אם אין לחץ או כאב בחזה כלל.

כ- 70% מהנשים דיווחו כי לפני התקף הלב הן סבלו מעייפות קיצונית. יותר ממחצית מהן לא ישנו בלילות שקדמו להתקף. כשנישלישים מהן היו חולות בשפעת שבועיים עד חודש לפני ההתקף. 

סימפטומים נוספים להתקף לב בקרב נשים הם עייפות, בחילה, צרבת, קוצר נשימה, שיעול, סחרחורת, הזעה, זיעה קרה, דפיקות לב, כאבים ברום הבטן, בלסת, בגרון או בגב העליון. לא כל הסימפטומים הללו יופיעו בהכרח; חשוב לדעת שמחצית מהנשים אינן חשות כלל בכאב או בקוצר נשימה בזמן התקף לב. 

זמן קבלת הטיפול, פתיחת עורקים חסומים על ידי צנתור או באמצעים אחרים היא קריטית. ככל שהטיפול מתעכב – הנזק הקבוע יהיה גדול יותר וסיכויי התמותה עולים. נשים מזעיקות עזרה לאט יותר מגברים, לרוב, בגלל שהן לא מזהות בזמן כי מדובר בהתקף לב. גם זמן האבחון בבית החולים ארוך יותר; בישראל, נשים יקבלו טיפול כחצי שעה מאוחר יותר בממוצע מגברים – בעיקר בגלל תסמינים אופייניים לנשים (בשפה רפואית אלה “סימנים לא טיפוסיים”).

החדשות הטובות הן שנשים שהכירו את תסמיני התקף הלב, הגיעו מהר יותר לטיפול וחסכו לעצמן נזק עתידי. מודעות שלך ושל בני משפחתך לתסמינים אלה חיונית לקבלת עזרה מהירה. 

אם את נמצאת באחת מקבוצת הסיכון: מעל לגיל 60, מעשנת, בעלת משקל עודף, עם רקע משפחתי או אישי של מחלות לב, יתר לחץ דם לא מאוזן, יתר טריגליצרידים וכולסטרול בדם או סוכרת – הקפידי להיות עם היד על הדופק ולמדי לזהות סימנים לקבלת עזרה מהירה במקרה הצורך. 

הכתבה נכתבה בשיתוף פעולה עם חברת