כל אישה עוברת שינויים במהלך חייה, מהירים ואיטיים, חדים או מתונים. גיל ההתבגרות מסמן שלב אחד של שינוי: התקופה שבה אישה הופכת לפוריה. בגיל זה סערת הורמונים מתחילה שרשרת של שינויים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים. בפרק זמן קצר זה מתחוללים שינויים בקצב מהיר: תוך עשור הופכת האישה מילדה לאישה בוגרת. שנים חולפות, והנה מגיע עידן חדש של שינוי, גיל המעבר ואיתו סוף תקופת הפוריות. 

לפני חמישים שנים גם על השינויים הנלווים לגיל ההתבגרות כמעט שלא דיברו. לצד השינוי נוצרות התמודדויות נוספות – שתיקה, בדידות וחוסר יכולת לשתף אחרים בתחושות ובחוויות. כיום כבר קיים שיח סביב נושא המחזור החודשי; עם זאת, אין מספיק שיח על שלב השינוי המשמעותי הבא בחיי האישה: תום עידן הפוריות. 

כמו בגיל ההתבגרות, גם כאן מדובר בשינוי משמעותי שאינו מתרחש ביום אחד אלא נמשך כעשור. רוב התחושות המלוות את גיל המעבר יחלפו אף הן לאחר תקופת הסתגלות בסיומה מגיע השלב הבא בחיי הנשים: תקופה הפוסט מנופאוזה, השקט שאחרי.

גיל המעבר – התאריך הקובע

לנשים יש נטייה להאשים את עצמן גם כאשר האשמה אינה בהן. בתקופת המעבר, נשים חוות עלייה במשקל או קושי לרדת במשקל – גם במקרים שבהם יש שמירה על תזונה בריאה ופעילות גופנית. בגיל זה, נשים צריכות להתמודד לא רק עם עלייה כוללת במשקל, אלא גם עם מבנה גוף משתנה. חשוב שתדעי, שינויים אלה אינם בשליטתך. אמצי גישה בריאה לחיים, למדי לקבל ולאהוב את גופך כמו

תאריך משמעותי בדרך לבגרות מינית הוא קבלת הווסת הראשונה. עם זאת, תאריך זה מייצג מועד מסוים, שכן שרשרת ארוכה של שינויים קדמה לו. נהוג להתייחס לתקופת ההתבגרות של בנות בגילאים 13-8, כאשר כבר בשלב מוקדם רמות הורמון ה- DHEA, לדוגמה, מתחילות לעלות כשנתיים לפני הופעת הסימנים הראשונים.

גיל המעבר אינו שונה; המועד שאליו נהוג להתייחס כ”גיל המעבר” הוא יום השנה לקבלת הווסת האחרונה, אך הוא אינו מגיע על רקע חלל ריק. למועד זה קודמת תקופה ממושכת של שינויים הורמונלים ואחרים הנמשכת  10-8 שנים, כאשר גם לאחר מכן ממשיכים להתרחש בגוף שינויים לאורך פרק זמן ממושך.

התקופה עד לאותו מועד נקראת פרה-מנופאוזה, או טרום גיל המעבר. לתקופה שאחרי המועד הקובע נהוג להתייחס כפוסט-מנופאוזה, פרק הזמן לאחר גיל המעבר. 

האם הסימפטומים נובעים מהשינוי?

לגיל המעבר נלווית שורה ארוכה של תסמינים אופיינים: גלי חום, הפרעות שינה, עלייה במשקל, שינויים במצב הרוח, שינויים קוגניטיבים ועוד. אין שתי נשים זהות, גם לא באותה משפחה: כל אחת תחווה סימפטומים באופן שונה שיופיעו בשלבים שונים. מבין מגוון הסימפטומים הקיים, חלק עלולים להצביע גם על בעיות אחרות, כאלו שאינן קשורות לגיל המעבר. מסיבה זו, חשוב להתייעץ עם מומחים לגיל המעבר שיוכלו לקבל את התמונה המלאה ולתת חוות דעת מהימנה ביחס לאותן תופעות: האם מדובר בתופעות טבעיות האופייניות לגיל המעבר או כאלו המצביעות על בעיות רפואיות אחרות בהן יש צורך לטפל. ביכולתם של מומחים לגיל המעבר להתאים דרכי פתרון להתמודדות עם הסימפטומים, מה שמעלה את איכות ורמת החיים של נשים רבות.  

ריכוז, זיכרון ומה גורם להפרעות בהם

קשיי ריכוז והפרעות זיכרון הם תופעות אופייניות לגיל המעבר; על פי נתונים סטטיסטיים, 56% מהנשים בגיל המעבר חוות קשיי זיכרון וריכוז כדוגמת ערפול מוחי או לקות בזיכרון. חלק מהנשים אף סובלות מכאבים קלים מהלחץ, תחושה שעל-פי נוירולוגים נובעת מירידה בכמות הורמון האסטרוגן הזמין במוח; אסטרוגן משמש מעין וסת-על לתהליכים רבים המתרחשים במוחנו, וירידה בזמינותו משפיעה על ערנותו של המוח.

החדשות הטובות הן שההפרעות הללו זמניות. החדשות הרעות: הן יעברו כעבור מספר שנים. מרבית התופעות הקשורות בחוסר ריכוז ואיבוד הזיכרון מתחילות עוד לפני הפסקת הווסת, בתקופת טרום גיל המעבר – אך הן נוטות להימשך עד לאחר גיל המעבר עצמו.

גמישותו של המוח

המוח שלנו הוא איבר גמיש המשתנה באופן תדיר. למוח אזורים שונים, שכל אחד מהם אחראי על תפקודים מסוימים:שפה, ראייה,זיכרון או תכנון אסטרטגי. כדי להבין איך המוח פועל, יש להבין את תאי העצב המרכיבים אותו. כל תא עצב במוח מורכב מכמה חלקים: חלק הקולט תשדורות המועברות אליו מתאי עצב אחרים באמצעות חומרים כימיים הנקראים נוירוטרנסמיטורים, גוף תא  ואקסון שהוא מעין כבל חשמלי המוליך את המידע לאורך תא העצב ועד לסינפסה – אותו מרווח בין אקסון של תא עצב אחד לקולטנים של תאי העצב שאחריו. 

בניגוד למה שהיה מקובל בעבר להניח, כיום ידוע  על שני אזורים במוח המייצרים תאי עצב חדשים במהלך החיים: ההיפוקמפוס והאזור האחראי על הריח. עוד ידוע כי מרבית התאים החדשים אינם  מחליפים תאי עצב שנפגעו, אלא מקבלים על עצמם תפקידים אחרים.

אם יש מספר פחות או יותר קבוע של תאי עצב במוח – איך אפשר להסביר התפתחות שוודאי מתרחשת לאורך החיים? במהלך חייהם אנשים לומדים, צוברים זכרונות ומיומנויות חדשות – ואת כל זה לא ניתן להסביר באמצעות יצירה של תאים חדשים, כי אם באמצעות יצירה של רשת מידע צפופה ומרושתת בין תאי העצב. אדם שאזור מסוים במוחו נפגע מאבד מיומנויות מסוימת – אך באמצעות תרגול מוחי ניתן להגיע לשיקום התפקוד על-ידי יצירת מעקפים: סינפסות ונתיבים חדשים להעברת מידע במוח. 

התמודדות עם קשיי קשב וזיכרון

אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לקצר את משך התקופה שבה נשים חוות בעיות ריכוז וזיכרון היא לתרגל את המוח. לכן חשוב ללמוד תחומים חדשים, למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שמתעוררות, לפתור תשבצים וחידות הגיון או לאמץ תחביב חדש. גם ספורט יוצר קשרים מוחיים; ישנם מחקרים שהראו כי האזורים במוח האחראים להתמצאות מרחבית מפותחים יותר אצל שחקני כדורגל, לדוגמה. פעילות גופנית עוזרת בהמרצת מערכות הולכת החומרים המזינים למוח, כמו גם בהתפתחות המוחית הדרושה לביצוע הפעילות עצמה

מומלץ להתמודד עם קשיי קשב וריכוז באמצעות ההרגלים הבאים:

• לאמץ מאכלים הכוללים פיטואסטרוגנים טבעיים: קטניות, זרעי פשתן, תות שדה, אפרסקים, גזרים, קייל כורכום ומרווה.
• לשתות הרבה מים.
• למנוע הסחות דעת: כתבי לעצמך פתקים כדי לא לשכוח, הרחיקי פלאפון בזמן עבודה וכבי את המוסיקה.  
• לתרגל תשומת לב לפרטים הקטנים.
• לאמץ “שחרור מוחי” – ספינר, ציור אקראי על דפים מזדמנים, או קובייה שתעסיק את הידיים יכולה לסייע.
• לגדל עציץ – צמחים יכולים להעלות את איכות האוויר ולשפר את הריכוז עד 15%.

גיל המעבר או תחילתה של דמנציה?

תקופת טרום גיל המעבר יכולה להתחיל כבר באמצע שנות השלושים. ככל שתקופה זו ממשיכה לקראת תאריך הפסקת הווסת, כך גדלים הסיכויים לחוות תסמיני ערפול מוחי. סטטיסטית, תופעות אלה מתחילות כמה שנים לפני תאריך הפסקת הווסת עצמו, באמצע התקופה הטרום-מנופאוזלית, לקראת גיל ארבעים. 

ארבעים אינו גיל קל – ההורים מתבגרים, הקריירה בשיאה, הילדים עדיין קטנים והבית דורש ניהול ותחזוקה. נשים בגיל זה נתונות ללחצים רבים, והתמודדויות עם בעיות קשב וזיכרון חדשות בהחלט לא מקל עליהם. שוק העבודה אינו ערוך להתמודד עם קשיים מסוג זה – ואולם נראות ונרמול תופעות גיל המעבר יכולים לסייע ביצירת תנאי עבודה הולמים לנשים המתמודדות עם מצב זה.

התמודדות עם הורים מתבגרים גם משחקת תפקיד במערכת הלחצים והחששות, כאשר כיום אלצהיימר נחשבת למגפה בהתהוות; בארה”ב ישנם כיום כ-5.8 מיליון אנשים המתמודדים עם המחלה שהשכיחות שלה באוכלוסייה עולה משנה לשנה. הצפי הוא שעד לשנת 2050 מספר החולים במחלה יכפיל את עצמו. גידול זה נובע, בין היתר, מעלייה בתוחלת החיים. 

שכיחות הופעת אלצהיימר עולה עם הגיל, וככל שהאוכלוסייה הופכת מבוגרת יותר, כך גם שכיחות המחלה עולה בהתאמה. בישראל, שכיחות התמותה כתוצאה ממחלת אלצהיימר נמצאת גם היא בגידול חד. בהקשר זה חשוב לציין כי דמנציה היא שם כולל למחלות ניווניות מוחיות הבאות לידי ביטוי בירידה בתפקוד הקוגניטיבי ואיבוד קשר למציאות, בעוד שאלצהיימר היא מחלה ספציפית בעלת מאפיינים מיוחדים בקרב משפחת המחלות הגורמות לדמנציה. על פי מחקר ב-2018, סיבת המוות מדמנציה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בגברים. יתרה מזאת, הסיכוי שנשים יחלו במחלת האלצהיימר כפול מזה של גברים. אמנם קיים אלמנט גנטי כלשהו במחלת האלצהיימר, אולם מרבית המקרים שאינם מתרחשים בגילאים מוקדמים אינם קשורים לגנטיקה, ותחילת המחלה יכולה להופיע במקביל לתסמיני גיל המעבר. 

מודעות לנושא והתמודדות עם הורה חולה אלצהיימר מביאות נשים רבות החוות “ערפול מוחי” כחלק מתסמיני גיל המעבר להסיק שהן מפתחות אלצהיימר. רופא המתמחה בתופעות גיל המעבר יכול להבחין בין תסמינים אופייניים לגיל המעבר הצפויים לחלוף לבין תסמינים המעידים על בעיות נוירולוגיות מתפתחות. 

הכתבה נכתבה בשיתוף פעולה עם חברת