בארה”ב משווים יחסי מין למשחק בייסבול: מדברים על להגיע לבסיס הראשון, השני, השלישי או לעשות סיבוב מושלם – “HOME RUN”. הסיבוב המושלם מתייחס כמובן לאקט המשגל עצמו. האם למישהו יש ספק שההשוואה לספורט גברי לא נוצרה על ידי נשים? האם ייתכן שאפילו ההגדרות הבסיסיות לשאלה “מה זה יחסי מין מלאים?” עלולות להיות שונות בין המינים? 

80-70 אחוז מהנשים, בכל גיל, לא יגיעו לאורגזמה מחדירה בלבד, אז אולי לפני שנוגעים בנושא החשק המיני בתקופת המעבר, כדאי לקבל מבט כללי יותר על מיניותן של הנשים – ומנקודת מבט נשית. עם זאת, קשה להתעלם מכך שתקופת המעבר מייצרת אתגרים חדשים בתחום המיניות הנשית – אתגרים שאם נותרים ללא מענה, ייתכן שישפיעו גם על החשק המיני בתקופה זו.

מיניות בריאה ולמה היא כל כך חשובה

אפשר להסתכל על מיניות בריאה מכמה היבטים: האם את רוצה לקיים יחסי מין? האם את מקיימת יחסי מין? האם את נהנית בזמן קיום יחסי מין? כאשר מדברים על מיניות נשית נוטים לעתים קרובות לבלבל בין שלוש השאלות השונות הללו. אחת ההנחות החברתיות הקיימות, לדוגמה, היא שמין ללא אורגזמה מספק נשים בזכות הקשר הנפשי-רגשי שמתקיים במהלכו. מחקרים משנות התשעים של המאה הקודמת הראו כי מעל 43% מהנשים העידו כי מין ללא אורגזמה דווקא מספק אותן פחות, אם בכלל.

אז מה היא בעצם מיניות נשית בריאה? זו למעשה מיניות קיימת, כאשר האישה נהנית מיחסי המין וגם רוצה לקיים אותם, כלומר כאשר התשובה לשלוש השאלות היא “כן”. בהמשך, נתייחס לכל שאלה בנפרד בהקשרים של תקופת המעבר, אבל לפני שנעשה זאת, ננסה לענות על שאלה נוספת – למה מיניות בריאה חשובה?

האם שמעתן פעם על הורמון האהבה? השם הרשמי של ההורמון הזה הוא אוקסיטוצין. הוא מופרש בעת לידה, הנקה, קיום יחסי מין ובמיוחד בזמן אורגזמה. אחד התפקידים שלו בהנקה הוא להגביר את הקשר בין האם לתינוק, כאשר מגע עור לעור עוזר בהפרשתו. הורמון האוקסיטוצין מגביר את המשיכה בקשרים זוגיים, את הפעילות הרגשית-חברתית ואת תחושת האמון בין בני הזוג – בעיקר בקרב נשים. הוא משמש כמעיין “זרז חברתי”, היינו מסייע להגיב לסיטואציות חברתיות ולהיות חלק מהן.

מיניות בריאה בין בני זוג תורמת באמצעות התיווך של הורמון זה לזוגיות טובה. מיניות בריאה לנשים ללא זוגיות מהווה מוטיבציה לחיפוש קשרים חברתיים וזוגיים ומניעת בידוד חברתי. זוגיות טובה ויחסים חברתיים תורמים להערכה עצמית גבוהה, עשויים להפיג תחושת דיכאון ובוודאי פותחים אפשרויות מימוש עצמי בפני נשים.

הנאה מיחסי מין בגילאי 40 ומעלה

תקופת המעבר מתבטאת בירידה בכמות ההורמונים בגוף. ירידה זו היא בעלת השפעה גופנית ישירה על איברי המין. רירית הנרתיק הופכת דקה ושברירית יותר, זרימת הדם לאזור איברי המין והדגדגן עלולה להיפגע, כמות נוזלי הסיכה יורדת. תגובתיות איברי המין יורדת וקיים קושי רב יותר להגיע לאורגזמה לצד תחושת יובש שעלולה לגרום לכאבים בזמן חדירה. כאבים אלה עלולים לגרום להתכווצות שרירי הנרתיק וליצירת קושי נוסף בחדירה.

מבחינה פיזית, נשים רבות תזדקקנה לזמן רב יותר ולסוג גירוי ישיר יותר על מנת להגיע לעוררות מינית ולאורגזמה. עזרים הורמונליים מקומיים (משחות, נרות או טבליות של אסטרוגן או DHEA או טיפול הורמונלי חלופי וחומרי סיכה) יידרשו על מנת להגיע למידת הרטיבות הנחוצה ולמנוע כאב בעת חדירה. היצרות הנרתיק ניתנת לשיפור באמצעות אימון של שרירי רצפת האגן והנרתיק, טיפול אסטרוגני מקומי ולאחרונה אף נכנס תחום של טיפול בלייזר להגמשת הנרתיק לתקופת מה.

הנאה מיחסי מין דורשת קיום תנאים פיזיים ופיזיולוגיים מתאימים – אבל גם מעבר לכך. תקופת המעבר משנה את הכללים ודורשת הסתגלות וכן תפקוד מיני אחר. ההנאה אינה חייבת להיפגע, כאשר יש תקשורת פתוחה בין בני הזוג. בהיעדר תקשורת מספקת, בני הזוג לא תמיד מודעים לכך שתדירות יחסי המין צריכה להיות איטית יותר, או מבינים באופן מלא מה מפריע לכל אחד מהם בעת קיום יחסי המין. ייתכן שאישה תירתע מקיום יחסי מין בגלל סיבות פיזיות הניתנות לפתרון, אך רתיעה זו עלולה להתפרש כדחייה על ידי בן הזוג ולגרום לקשיים זוגיים בעלי השפעה שלילית מתמשכת על ההנאה מיחסי המין ומהזוגיות בכלל. יתרה מזאת, החשק לקיים יחסי מין עלול להיפגע גם לאחר שנמצא פתרון מתאים.

עבור נשים הסובלות מקושי בחדירה, יחסי מין ללא חדירה יכולים להיות חלופה מוצלחת. הדבר דורש הסתגלות ופתיחות בין בני הזוג שעשויים להפיק הנאה גם מיחסי מין אורליים.

גורמי השפעה על החשק המיני של נשים

מיניות נשית היא דבר מורכב, לא רק בהיבט הגופני. מצב נפשי, ציפיות חברתיות, יחסים בין בני זוג, עייפות, מצב רוח, מצב בריאותי כללי, אווירה – כל אלה ועוד יכולים להשפיע על רמת החשק המיני.

העולם המערבי נשלט על ידי תפיסה לפיה נעורים הם היעד אליו יש לשאוף: השימוש הנרחב בתכשירי אנטי-אייג’ינג הוא רק דוגמה אחת מיני רבות. העיסוק בנושא הנעורים יכול לגרום לנשים רבות בתקופת המעבר להערכה עצמית ירודה, וגם לציפיות נמוכות מצד בן הזוג.

לאורך החיים יש גורמים רבים שיכולים למסך קשיים במיניות ובזוגיות: החל מילדים וקריירה, מחלות ועד לקשיים כלכליים. כך למשל, יש ירידה בפעילות המינית לאחר הולדת הילדים בשל עייפות ומחשבות טורדניות. ואולם, תקופת המעבר יוצאת דופן מבחינה זו, שכן חלק מהדברים שעזרו למסך בעיות קיימות – פתאום נעלמות. הקריירה אולי בשיאה, אבל נכנסת לשגרה מסוימת, הילדים גדלו ואולי אף עזבו את הקן. לפתע נוצר זמן ממושך יותר, לבד וביחד. קשיי תקשורת שהיו קיימים קודם לכן הולכים ומתמעטים.

מלבד גורמים סביבתיים, ישנם גם היבטים גופניים המשפיעים לרעה על החשק המיני ועל ההנאה מיחסי מין. למרות שמדובר בשלושה נושאים שונים: קיום פעילות מינית, הנאה מפעילות מינית וחשק לקיום פעילות מינית – הרי שעדיין קיימים קשרים הדדיים ביניהם. נשים החוות קשיים וחוסר הנאה וסיפוק בזמן קיום יחסי מין תרגשנה ירידה בחשק ובעקבותיה גם בפעילות המינית עצמה.

הגברת החשק המיני תלויה בצעדים הבאים: 

• מניעת גורמים שעלולים לפגוע בהנאה 
• השקעה בצדדים החברתיים והזוגיים 
• דאגה להרגשה כללית טובה והעלאת מצב הרוח

חשק, הנאה ומה שביניהם

מרבית הנשים חוות עם הגיל ירידה בתדירות קיום יחסי מין, אולם ירידה זו יותר מתונה ממה שלפחות נדמה. מסתבר שמרבית הנשים ממשיכות לקיים יחסי מין, ליהנות מהם ובוודאי חושקות בהם גם לאחר תקופת המעבר. הקושי העיקרי, בכל גיל, כרוך בשגרה ובשחיקה. פעילות מוסכמת, תקשורת פתוחה, מציאת תחומי עניין משותפים – כל אלה חיוניים להמשך מיניות בריאה.

כאשר אין בני זוג קבועים – יש פחות הזדמנויות. ירידה בערך הדימוי העצמי עלולה להביא נשים למצב של בידוד חברתי מרצון. ייעוץ מקצועי יכול לסייע בהתמודדות עם קשיים אלה. חפשו את ההזדמנות ליצירת קשרים חברתיים וזוגיים. קשר קרוב, יכולת שיתוף ברגשות ומגע הם חיוניים לבריאות נפשית ורגשית – וגם לבריאות מינית.